פסק-דין בתיק ע"א 3271/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמר שרון-נתנאל) מיום 26.2.06 בתיק אזרחי 13923/02, לפיו התקבלה תביעת הפינוי של המשיבה ונדחתה טענת המערער מס' 2 (להלן: "המערער"), כי התגורר בדירה ביחד עם אביו שלוש שנים לפני פטירתו, וממילא נדחתה טענת המערער כי הוא "דייר ממשיך" על פי חוק הדיור הציבורי.

ב.         בין שאר הסוגיות ביקש המערער להעיד כעשרים עדים להוכחת טענתו בדבר מגוריו בדירה עם אביו בתקופה הרלוונטית (2000 - 1997).

בית משפט קמא קבע שעל המערער להפקיד 300 ש"ח בגין כל הזמנה.

המערער עתר לפטור אותו מהפקדת עירבון ובימ"ש קמא ניאות לבקשתו, אך החלטה זו לא הגיעה לידי המערער.

ביום ההוכחות לא התייצבו העדים הנ"ל ובית משפט קמא סירב לקבוע מועד דיון הוכחות נוסף לשמיעת עדיו של המערער.

ג.          בישיבת הערעורים שהתקיימה בפנינו ביום 15.5.07 הצענו לצדדים כי בנסיבות מקרה זה יסכימו שלמערער תינתן האפשרות להביא את עדיו במסגרת ישיבה שתכונס לצורך הענין בפני בית משפט קמא, ואשר לאחר שמיעת העדים ( לרבות ראיות שכנגד מצד המשיבה) יתן פסק דין חדש.

הוספנו, שככל שהמערער מעלה טענות כנגד פסק-הדין גופו, יוכל הוא להעלותן במסגרת הטיעון שיבוא לאחר השלמת הראיות הנ"ל, וב"כ המשיבה יכול כמובן להשיב על טיעון זה.

לאחר הפסקת התייעצות הודיע ב"כ המשיבה כי המשיבה מסכימה להצעת בית המשפט, וזאת לפנים משורת הדין.

ב"כ המשיבה ביקש שככל שההליכים יימשכו תמשיך גם לחול ההוראה שקבע בית משפט קמא בדבר חיובו של המערער לשלם למשיבה 400 ש"ח מידי חודש.  הואיל ומאז ניתן פסק-דינו של בית משפט קמא לא שילם המערער דבר, הסכים ב"כ המערער שהסכום שבפיגור שהצטבר עד היום, ישולם על ידי המערער תוך 60 יום.

ד.         בשלב בו ניסחנו את פסק הדין, בשים לב להסכמות שהושגו, ביקש ב"כ המערערים שביטולו של פסק-הדין של בימ"ש קמא יחול גם ביחס למערערת מס' 1 גב' שרונה בן-דוד וזאת בכל הנוגע לחיובים הכספיים נשוא פסק דינו של בימ"ש קמא (השכר הראוי ותשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד).

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה זו והבהיר שהסכמתו להצעתנו ניתנה מתוך הנחה שפסק-הדין של בימ"ש קמא לגבי הגב' שרונה בן-דוד בעינו עומד הואיל ושרונה בן-דוד למעשה איננה מערערת.

נוכח מחלוקת זו הבהרנו שפסק-הדין שנרשם בפרוטוקול מבוטל והחלטנו לשקול את טענות הצדדים בסוגיה זו.

ה.         לאחר שנתנו דעתנו לעמדותיהם של שני הצדדים  סבורים אנו שההסכמה שהושגה במהלך הדיון איננה אמורה לחול על הגב' שרונה בן-דוד. נכון הוא שבכותרת הודעת הערעור צויינו כמערערים ה"ה שרונה בן-דוד ומשה בן-דוד, ובסיפא של הודעת הערעור צויין שעוה"ד דניאל אפרת הוא ב"כ המערערים, אך בגוף הערעור ההתייחסות היא רק למערער (משה בן-דוד) ואנו מפנים בעיקר לסעיף 10 של הודעת הערעור.

עיקרי הטיעון הוגשו בשמו של המערער, עיינו, למשל, סעיף 1 של עיקרי הטיעון, כשעוה"ד דניאל אפרת  חותם כב"כ המערער (ולא המערערים).

יתר על כן, כפי שמציין בימ"ש קמא בפסק דינו, סעיף 1, עזבה המערערת מס' 1 את הדירה במהלך הדיונים בתיק, ועוד ביום 30.3.04 ניתן כנגד פסק דין של פינוי.

מוסיף בית משפט קמא שהמערערת מס' 1 לא הגישה תצהיר מטעמה ולא התייצבה לישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 18.9.05, ובסיכומיה ביקשה המשיבה לחייב גם את המערערת מס' 2 בתשלום דמי השכירות הראויים כפי שנתבעו בתביעה, וביהמ"ש נעתר לבקשתה של המשיבה.

ו.          איננו רואים הצדקה כלשהיא להורות עתה שביטול החיובים הכספיים יחול גם ביחס לגב' שרונה בן-דוד שעה שעוה"ד דניאל אפרת הודיע במפורש בפנינו (עמ' 2 לפרוט', ישיבת 15.5.07):

"בתשובה להערת חברי, אני מציין שערעורנו מתייחס אך ורק למערער, משה בן-דוד בלבד"               

            (ההדגשה שלנו )